moragsvault posterous

four decades of music and entertainment journalism - new stuff and interviews from my archive

רנדי סבאג' מת בתאונת דרכים

רנדי סבאג' (לני פופו, שם משפחתו המקורי), נהרג בתאונת דרכים. בן 58 במותו. עוד אגדת רסלינג תמה ונשלמה. סבאג', כפי הנראה, סבל מהתקף לב כשנהג בג'יפ, אשתו לצדו, וכתוצאה מכך איבד את הכרתו ואירעה ההתנגשות הקטלנית. נתגעגע

Legendary wrestler Randy Savage, known to fans as "Macho Man," died in a car accident in Tampa, Fla., on Friday, according to TMZ. He was 58.
According to the Florida Highway Patrol, Savage was driving his Jeep Wrangler when he veered across a concrete median, through oncoming traffic, and "collided head-on with a tree" around 9:25 a.m. He was transported to Largo Medical Center, where he died. Savage's wife of one year, Lynn, was a passenger but sustained only minor injuries, according to TMZ. The police report noted that both Poffo and his wife were wearing seatbelts.
Savage's brother, Lanny Poffo told TMZ that the wrestler suffered a heart attack while he was driving and then lost control of the vehicle. The website also reported that doctors are scheduled to perform an autopsy on Saturday, May 21.
Frequent ring opponent Hulk Hogan tweeted: "I'm completely devastated, after over 10 years of not talking with Randy, we've finally started to talk and communicate. He had so much life in his eyes & in his spirit, I just pray that he's happy and in a better place and we miss him."
A spokesperson for World Wrestling Entertainment released a statement saying “WWE is saddened to learn of the passing of one of the greatest superstars of his time, Randy Poffo, a.k.a. Randy 'Macho Man' Savage. Poffo was under contract with WWE from 1985 to 1993 and held both the WWE and Intercontinental Championships. Our sincerest condolences go out to his family and friends. We wish a speedy recovery to his wife Lynn. Poffo will be greatly missed by WWE and his fans.”
And actor Dwayne "The Rock" Johnson tweeted:  "RIP Randy ‘Macho Man’ Savage - you were one of my childhood inspirations and heroes."
Savage joined the World Wrestling Federation in 1985 and became a star with the catchphrase "ooooooh yeaaaahhh." He also made a series of memorable TV commercials where he urged viewers to "snap into a Slim Jim."
Back in the day when Randy Savage was still Snapping into Slim Jims

  Under his real name, Randy Poffo, he played minor-league baseball as an outfielder from 1971 to 1974. His father had also wrestled professionally, as did his younger brother, known as "Leaping" Lanny Poffo. 
He also had an acting career, playing a wrestler who takes on Peter Parker in 2002's "Spider-Man," providing a voice in Disney's 2008 animated movie "Bolt" and appearing in various TV shows, including "Mad About You" and "Baywatch."
In 2003, he released a rap album, "Be a Man."

(source: scoop.today.com)


תוף, תודה: טרביס ברקר מבלינק 182 מארח חברים באלבום סולו

טרביס ברקר הוא וורקהוליק, לדבריו. כשאינו בג'וב הקבוע שלו, כמתופף בלינק 182 , או בהרכב-הצד שלו, הטרנספלנטס, או כמנהל לייבל עצמאי וחברת אופנה, הוא מתארח ברצון בהקלטות של מוזיקאים אחרים. ביניהם, הראפרים פול וול וליל' וויין, ששמחו להחזיר טובה, ובאו לתרום לאלבום הסולו הראשון שלו, 'גיב דה דראמר סאם'. הקונספט דומה לאלבומו של סלאש מהשנה שעברה: אינסטרומנטליסט מבריק, שאינו זמר, מארח סולנים. ברקר, שחיצונית (אחד האנשים הכי מקועקעים במוזיקה הפופולרית), ומוזיקלית, התיישב בעיקר באזור הפאנקי של הרוק, הלך הפעם, כמעט בלעדית, להיפ הופ. השילוב בין רוק וראפ, אינו חדש (ארוסמית עשו זאת עם ראן די.אם.סי, והראפר אייס טי. הלך למטאל בלהקתו, בודי קאונט), אבל אינו המיינסטרים, לא הסטנדרט, באף אחד מהז'אנרים המרכיבים אותו. ברקר גייס כוכבים כקיד קודי, "סייפרס היל", לופה פיאסקו ופארל וויליאמס. כמתופף הוא מוביל ראפרים מהירים כברק (טוויסטה ובאסטה ריימס ב'לטס גו' ), ומתנהלים בנינוחות מסטולית (סנופ דוג ולודקריס ב'ג'אמפ דאון' , עם הזמרת דב, הסקסית). יש באלבום שמץ אר. אנד בי, נגיעת אינדסטריאל וליטוף פסיכדליה, אבל הבסיס הוא המפגש בין הרוק, לרוב כבד, לראפ. יש גם יוצאים מהכלל: סלאש – הנה חזרנו אליו – מתארח בלטינו-פופ, 'סטרדיי נייט' כולל סולו גיטרה, סנטנה-סטייל, כשהקולות מסופקים ע"י הרכב-הצד של ברקר, הטרנספלנטס (עם טים ארמסטרונג, מלהקת רנסיד); 'און מיי און' הוא מטאל נקי, נטול ראפ (שר, קורי טיילור מלהקת סליפנוט); 'מיספיטס' הוא פאנק-טכנו-מטאל מקפיץ, עם סטיב אאוקי, ובסיומו, לאחר ארבע דקות שקט, מסתתר קטע סודי, קצרצר, שבו מתארחים בנו ובתו הקטנים של ברקר. חמוד, אך מיותר. מעריצי בלינק 182 ימצאו עניין מסוים באלבום, בזכות המתופף, אבל הוא פונה בעיקר לצרכני ראפ, שמוכנים להתנסות בשת"פים שחורגים מהמקובל בז'אנר.

 

 

 

 

סיפורי דודה: הוצאה מחודשת לאלבום היחיד של להקת דודה, ויש גם בונוס

בסדרת "סימני דרך", הגרסה המקומית למהדורת-אספנים, יצא כעת האלבום היחיד של "דודה", משנת 1980 , עם תוספות שיגרמו אושר למעריצי דני סנדרסון-גידי גוב, ופופ ישראלי בכלל. "דודה" היתה הלהקה האזרחית השלישית של סנדרסון וגוב, לאחר "כוורת" ו"גזוז", והפחות מצליחה, אף שגם היא השאירה אחריה, בהיסטוריה הקצרה, כמה להיטים: "אלף כבאים", "לידיה הלוהטת", "ערב אבוד", "שקט שקט" ו"גרעינים" (שמוכר יותר כ"יוצא לבלות"). דודה קרסה במהירות יחסית, למרות הפוטנציאל, למרות הכוכבים והנגנים (יהודה עדר, אלון נדל ודובי קיזלשטיין), כנראה משום שהקהל דגל בנוסחה סנדרסון+גוב=פופ כיפי, קליט, הומוריסטי, ואילו ב"דודה" הם שאפו להגיע למקום אחר. לא ש"דודה" היתה נקייה מדאחקות: "מחפש צרות", על הישראלי התחמן, וכמה קטעים אינסטרומנטלים, כמו "נערות בבל", שנשמע כגרסה מוקדמת לגוגול בורדלו. אבל דודה הציעה גם רוק, שאפתני,  לפעמים יותר מהורהר ומופנם ("נשר", הארוך), שהקהל לא מת עליו. לפיכך, התפשרה הדודה, והוסיפה להופעות גם קאוורים לכוורת, אבל קצת אחרת: "שיר מלחים" נמתח לשבע דקות, קצת פסיכדליה, סולו גיטרה ארוך. ב"האיש הכי מהיר", גידי מדגים מהירות מהי, ומבצע את השיר, לאחר הגרסה ה"נורמלית", בדאבל-ספיד. שני השירים האלה מופיעים בדיסק הבונוס במהדורה החדשה: הופעה מוקלטת מ-81 ', עבור גל"צ, שבה, נוסף לשירי דודה, עוד קאוור, ל'וויי דו פולס פול אין לאב', עם קול פלסטו כנדרש. וגם "בעקבות הציפור הכחולה", פיוז'ן רוק-ג'ז אינסטרומנטלי. ושני שירים ("המעיל" ו"קניתי לה"), שנועדו לאלבום הבא של דודה, שמעולם לא הוקלט, ולכן הימצאותם כאן היא ממתק טעים במיוחד למעריצים, אף שאלה אינם מהשירים הטובים ביותר של סנדרסון. אלבום חובה לאספני פופ ישראלי לדורותיו.

 

 

 

 

 

סינטרה מטאל: אלבום מחווה כבד מאוד לפרנק סינטרה

די סניידר מ"טוויסט סיסטר", ג'ואי בלאדונה מ"אנטרקס", ג'ף טייט מ"קווינסרייך" ועוד מטאליסטים ורוקרים-כבדים הקליטו אלבום קאוורים לשירים של פרנק סינטרה. איך זה נשמע? בדיוק כמו שזה נשמע, לטוב ולרע

והנה דוגמה: גלן יוז (דיפ פרפל), שר

I've Got You Under My Skin

Sin-atra
(download)

הערב בערוץ 8 : שני סרטים על סיימון וגרפונקל לרגל ההוצאה המחודשת של גשר על מים סוערים

לרגל ההוצאה המחודשת והמורחבת לאלבום "גשר על מים סוערים", מהחשובים והמצליחים בפופ (למעלה מ-25 מיליון עותקים), משודרים הערב בערוץ 8  שני סרטים על סיימון וגרפונקל. הראשון, סרט טלוויזיה דוקומנטרי משנת 1969 , של השחקן-במאי צ'רלס גרודין. השני, צולם בחודשים האחרונים. צריך לצפות בשניהם ברצף משום שבסרט השני (משחק של הרמוניות), מסופר מדוע הסרט הראשון (סיימון וגרפונקל שרים אמריקה), כמעט ולא שודר מעולם בגלל שהספונסרית, חברת הטלפוניה השמרנית איי.טי. אנד טי , לא אהבה את האג'נדה הליברלית-הומניסטית ואנטי גזענית שבקעה ממנו. החברה אמנם שילמה את הוצאות ההפקה אבל אלמלא נמצא ספונסר אחר, רשת סי.בי.אס לא היתה משדרת. "הצופים חשבו שיקבלו תוכנית בידור וקיבלו תוכנית פוליטית", אומר פול סיימון, במבט לאחור. באותו סרט הושמע לראשונה "גשר על מים סוערים", על רקע צילומים של קורבנות האלימות הרצחנית: ג'ון ורוברט קנדי, מרטין לותר קינג. 41 שנה מאוחר יותר, פול סיימון (שכמעט לא השתנה, ורק הזקין מאוד),  וארט גרפונקל (שקצת קשה לזהות, אבל נראה מצוין לגילו), מדברים על המוזיקה שלהם, הקריירה, ובעיקר על עשיית האלבום "גשר על מים סוערים" ושיר הנושא, המופלא, שלו (סיימון רצה להסתפק בשני בתים בלבד, גרפונקל והמפיק רוי האלה לחצו עליו שיכתוב בית שלישי, והוא עשה זאת ספונטנית, באולפן). גם מתברר מדוע יש באלבום רק 11 שירים: פול רצה להכניס לשם את 'קובה סי, ניקסון נו' וארטי לא רצה שיר פוליטי. התווכחו והחליטו בסופו של דבר לסגור את האלבום כפי שהוא.  בסצינה קצרצרה בסרט הם נראים ליד בית "ישראל הצעיר", ארגון הנוער היהודי-אמריקאי. פול וארטי, בני 69 , חברי ילדות שיחסיהם הידרדרו, השתפרו (והביאו לכמה איחודים-מחודשים, כולל הופעה באיצטדיון רמת גן), ולא ברור מה המצב כיום, כיוון שבסרט הזה הם מתראיינים בנפרד. גרפונקל אומר, "החברות שלנו עמוקה ומלאת אהבה", וסוגר את הנושא בטענה שזה דבר פרטי שאין לדבר עליו. השירים מדברים במקומם

 

 

סטיב מרטין מארח את פול מקארטני באלבום חדש

כשסטיב מרטין לא משחק, הוא מנגן בנג'ו ומקליט. באלבומו החדש

Rare Bird Alert

מתארח בשיר 'בסט לאב' פול מקארטני, וזה מקסים באמת

(via spinner)

(download)


Steve_martin_-_rare_bird_alert